לפני עשור, המפקח על הבנקים היה המבוגר האחראי שניסה לצנן את שוק הדיור הבוער בשורה של מגבלות: שיעור מימון מקסימלי ביחס לשווי הנכס הנרכש, קביעת תקרת שנים מקסימלית להלוואה, רף מינימלי מול ההכנסה החודשית, ומגבלה של שיעור המשכנתא הצמודה לריבית בנק ישראל (הפריים).

אבל בדצמבר 2020 עשה יאיר אבידן, המפקח על הבנקים, טעות של טירון, שגרמה לתדלוק מחודש של מחירי הדירות. במה שנראה היום כמו צעד נמהר וחסר אחריות, בנק ישראל שחרר את הרצועה לרוכשי הדירות, כשהמפקח על הבנקים הודיע שילך לקראת רוכשי הדירות ומשלמי המשכנתאות ויבטל את מגבלת הפריים בנטילת משכנתא, מאחר שמסתמן שהריבית הנמוכה פה כדי להישאר. אבידן בא לברך ויצא מקלל: מה שחסכו הרוכשים בהחזר החודשי של המשכנתא, הם שילמו בגדול בעליית הביקושים והמחירים בשוק. כאילו לא ברור שהמימון הזול והנדיב הוא הדלק המרכזי של מחירי הדירות מסביב לעולם בשנים האחרונות, אבידן החליט לעשות אותו יותר זמין ויותר זול. רק תבואו. ביוני האחרון המשכנתא הממוצעת כבר הגיעה ל־930 אלף שקל לעומת 800 אלף שנה בממוצע רק שנה אחורה.

מאוחר יותר, בפיקוח על הבנקים החלו לאותת לשוק שהם עשויים לחזור אחורה, וכך לפחות סימנו לבנקים שעליהם להיות זהירים יותר בחלוקת הכסף – עם הוראה חדשה שמנסה לחסום את האפשרות הפופולרית להגדלת שיעור המימון של המשכנתא ברכישת דירה חדשה על ידי שעבוד הדירה הישנה.

אבל מעבר למהלכים הטקטיים לכאן או לכאן, הבעיה הגדולה היא שהמעוז האחרון נסדק. מי שרבים האמינו שישמש תמיד מעוז אחרון להרגעת השוק, ודאי לעומת ממשלה שמתקשה לייצר משילות ולהגדיל היצע בשוק, הפך לפתע למי שמוביל בעצמו את הטירוף.

דרור מרמור