השמות יוסי כהן ויפעת אורון נלחשים בהתרגשות בחודשים האחרונים בכל מגדלי המשרדים בישראל. כהן, ראש המוסד לשעבר שהפך לנציגה עלי תל אביב של סופטבנק של מסאיושי סאן, ואורון, המנכ"לית הקודמת של לאומיטק שהתמנתה למנהלת הפעילות הישראלית של בלקסטון, קרן ההון סיכון הגדולה בעולם, מייצגים תופעה חדשה: גופים פיננסיים ענקיים שנוחתים בתל אביב בהליקופטר עם כסף ופותחים נציגויות רשמיות בישראל כדי להעמיק את נוכחותם כאן ולקבל גישה לחברות הטובות בשלבים מוקדמים יותר.

סופטבנק ובלקסטון מצטרפות לקרן ההון סיכון אינסייט בהובלת ג'ף הורינג, מי שהיה "הראשון לזהות" ולהרוויח מזה בענק: רק השנה הונפקו בוול סטריט שלושה מהיוניקורנים בפורטפוליו שלו — ווקמי, מאנדיי וסנטינל וואן (שהצטרפו לג'יי פרוג, שהונפקה בסוף 2020). כולן הונפקו לפי שווי של מיליארדי דולרים, ובכולן אינסייט היא בעלת המניות הגדולה ביותר. מלבדן היא מחזיקה תיק של עוד כמעט 50 חברות טכנולוגיה ישראליות, חלקן מהיוניוקורנים המבטיחים ביותר כמו טראנסמיט, Wiz, ארמיס ו־OwnBackup. אם לא תהיה מפולת דרמטית בשוק המניות בשנה הקרובה, החברות האלה בהחלט עשויות להפוך לשליחות הישראליות הבאות בתור בנאסד"ק.

אינסייט משקיעה שתי קרנות טכנולוגיה בהיקף משותף של 9.5 מיליארד דולר. כשהיא גייסה את הקרנות הן היו הגדולות בסוגן, אבל מאז זרמו הרבה מיליארדי דולרים להשקעות בהייטק. המהפך הגדול של 2021 הוביל לכך שלפתע אינסייט נראית רק כ"עוד אחת" משורה ארוכה של גורילות השקעה שהגיעו לכאן, שלא לומר הקטנה שבהם. בלקסטון מנהלת 650 מיליארד דולר, והשנה גייסה קרן ייעודית של 4.5 מיליארד דולר להשקעות בהייטק. סופטבנק, שמוכרת בכל העולם כמשקיעה המובילה באובר וגם כמי שספגה הפסדי עתק ב־WeWork (שבה השקיעה 18.5 מיליארד דולר), משקיעה בסטארט־אפים 50 מיליארד דולר בשנה. לא יפתיע אם בחודשים הקרובים נתבשר על מינוי נציגים לעוד גופי ענק שמגבירים את נוכחותם בישראל, גם אם בינתיים מרחוק. מותר כבר לסמן את טייגר גלובל, שעלתה לכותרות השנה כמי שרשמה השקעה חדשה בכל יומיים ומתהדרת בסכום צנוע של 50 מיליארד דולר לביצוע ההשקעות האלה.

סופטבנק פעילה בישראל כבר כמה שנים, מבלי למנות נציג רשמי, וכבר השקיעה בכמה חברות ישראליות ובהן טראקס ורדיס לאבס. בלקסטון נוקטת בשלב זה גישה שמרנית יותר, ובינתיים השקיעה רק ב־Wiz של אסף רפפורט; אם היא אכן מתכוונת לכל מה שהיא מצהירה לגבי רצינות כוונותיה, ואם אורון תדע למנף את הרצון הזה לביזנס, מדובר בקפיצה קוואנטית לתעשיית הטק הישראלית. חלק גדול מן המתרחש בענף המקומי בשנים האחרונות, החל בהנפקות וכלה בזינוק המטאורי בשכר העובדים, הוא תולדה של כניסה של גופי השקעה מסדרי גודל שלא נצפו כאן בעבר. הסטארט־אפים המקומיים פשוט לא הגיעו לסף הנדרש כדי לעורר את העניין שלהם. מינוייהם של כהן ואורון הם סימנים לבגרות האקוסיסטם הישראלי, שאינו נופל מזה שבסיליקון ואלי ומהבהב במרץ על הרדאר של כל השחקנים הגדולים בעולם. סופטבנק, בלקסטון, טייגר גלובל וקרנות ענק מסוגן לא מתעסקות בצ'קים של פחות מ־50 מיליון דולר. אם הן כבר משקיעות את תשומת הלב הניהולית, הן מעדיפות לרשום צ'קים של 100 מיליון דולר ומעלה.

במידה שבלקסטון וסופטבנק יתחילו לבצע השקעות מסיביות בהייטק הישראלי, הן עשויות להקפיץ עוד יותר את רמות השווי של החברות המקומיות, וגם לאפשר להן להגיע לממדים שלא הכירו לפני כן כחברות עצמאיות. על מה שסופטבנק עשתה לעולם הטכנולוגיה כבר נכתבו ספרים: גישתו השנויה במחלוקת של מאסיושי סאן, העומד בראשה, היא לשפוך כמה שיותר כסף על החברות. וכשמדובר בבלקסטון, כדי להבין את מוטת הכנפיים שלה די להיזכר בכמה השקעות שעשתה הקרן בשנים האחרונות — למשל אתר ההיכרויות Bumble, שבו נשים יוזמות את הפנייה. בלקסטון הגיעה לבאמבל עם צ'ק של 2 מיליארד דולר, שהפך אותה לבעלת המניות הגדולה בחברה; שנה וקצת אחר כך באמבל הונפקה והיא נסחרת כעת בשווי של 9 מיליארד דולר, פי שלושה מהשווי שלפיו בוצעה ההשקעה של בלקסטון.

המבחן האמיתי של אורון ושל כהן יהיה היקף ואופי הפעילויות שיובילו בשנה הקרובה, ושמהן ניתן יהיה להסיק אם הם יותר שגרירים פותחי דלתות, או שלקרנות הענק יש עניין אמיתי לתפוס את היוניקורנים הישראליים בינקותם.

בינתיים, בסטארט־אפים כבר לוטשים עיניים לכסף הגדול ומתאימים את המצגות למציאות החדשה. מנגד, בתעשיית הון הסיכון המקומית כוססים ציפורניים במתח: כבר בשנים האחרונות, מאז שאינסייט נכנסה למשחק, נדחקו הקרנות הישראליות לשלבים מוקדמים יותר ויותר, שם אמנם ניתן לייצר תשואה גבוהה יותר על ההשקעה, ומנגד ההמתנה לאקזיט עלולה להימתח מעבר למשך הנשימה המקובל בקרנות הון סיכון, 7-6 שנים. השינוי הטקטוני הגדול הוא שגופי הענק, ולא נקודתית בישראל אלא בעולם כולו, מתחילים לפזול לשלבי השקעה מוקדמים יותר ולהרעיף על חברות צעירות בתחילת דרכן צ'קים של עשרות מיליוני דולרים. עד היום, בשלבים הראשונים היה מקובל להשקיע מיליוני דולרים בודדים, ולא מזמן אפילו מאות אלפי דולרים, כדי לא לסכן סכומים גדולים מדי בשלבים שבהם חוסר הוודאות הוא עצום.

האתגר הגדול (בעיקר עבור כהן, שנהנה מהילה ביטחוניסטית, אך לא בא מברנז'ת ההשקעות בהייטק) יהיה לייצר כאן פעילות עצמאית. זה תלוי מאוד בכמה חופש פעולה הם יקבלו מהבוסים מעבר לים. מאסיושי סאן ידוע כמי שאוהב לבחון ולחתום על ההשקעות בעצמו, וגם סטיבן שוורצמן, שהקים ועומד בראש בלקסטון, עדיין מאשר בעצמו כל השקעה שמבצעת הקרן. אחרי הכל, לאורך ההיסטוריה נרשמו לא מעט הכרזות בומבסטיות של גופים מחו"ל שהודיעו על כניסות דרמטיות לישראל, שהסתיימו ביציאה שקטה כעבור כמה שנים.

סופי שולמן