גל הנפקות הענק ששטף את מגזר ההייטק מתחילת השנה יצר לא רק מייסדים ועובדים עשירים ומרוצים, אלא סייע גם לכמה קרנות הון סיכון ישראליות לרשום תשואות חסרות תקדים במונחים מקומיים. אם עוברים על רשימת החברות המונפקות הטריות, מוצאים כמה שמות חוזרים על עצמם שוב ושוב: קומרה קפיטל (Qumra Capital), אנטרי קפיטל (Entrée Capital), קרן פיטנגו וקבוצת ויולה.

לכל הקרנות האלה (וגם לכמה אחרות כמובן) יש עוד ארסנל מכובד של יוניקורנים, שאמור להבטיח להן תשואות מכובדות גם בשנים הקרובות, ולסייע להן לסגור השקעות לקרנות הבאות שלהם בלי מאמץ. אבל הנוכחות הבולטת של כמה קרנות ישראליות מעלה גם את השאלה הישנה: עד כמה הקרנות הללו ישראליות, ועד כמה ההצלחות האלה ישפיעו על הציבור בישראל.

את קרנות ההון סיכון שפועלות בארץ אפשר לחלק לכמה קטגוריות: הזרות (שמחזיקות, או לא מחזיקות, בנציגות מקומית דלה או עשירה), התאגידיות והקרנות ישראליות, שהוקמו כאן והשותפים בהן ישראלים. לגבי שתי הראשונות אפילו לא עולה השאלה מהיכן מגיעים כספי המשקיעים, כיוון שברור שמדובר בכסף זר, אבל מה לגבי הקרנות המקומיות? עד לפני שנים מעטות גם משקיעיהן היו זרים, רובם ככולם, אבל זה מתחיל להשתנות. היום לרוב הקרנות הישראליות הגדולות יש משקיעים מוסדיים מקומיים, גם אם בהיקף קטן משמעותית מזה של המשקיעים הזרים. המשמעות היא שאת פירות ההצלחה קוטפות קרן הפנסיה של שוטרי פנסילבניה, או זו של המורים בבולטימור — ולא הקרנות של אזרחי ישראל. מההצלחה העצומה של ההייטק הישראלי השנה אי אפשר להתעלם, וברור שהיא תדחף גופים מוסדיים מקומיים להגדיל את החשיפה שלהם להייטק המקומי. השאלה היא אם זה לא מאוחר מדי.

התשואות שמניבה השקעה בחברות מישראל אינן סוד מקומי. ישראל ניצבה במקום הרביעי בעולם מבחינת היקף ההשקעות בטכנולוגיה ב־2021, והיא יעד מבוקש לקרנות מכל העולם ומכל הסוגים. עובדה זאת מציבה את הקרנות המקומיות בתחרות קשה מול משקיעים זרים, ששופכים יותר כסף ויותר מהר — אבל גם מעניקה להן יתרון ייחודי בהיכרות עמוקה עם השטח ועם יזמים. לקרנות המקומיות יש היום כוח רב יותר מבעבר, והגיע הזמן שינצלו אותו לא רק כדי להגדיל את התשואות ולטפוח לעצמן על השכם, אלא כדי לקדם את האקוסיסטם המקומי. הגיע הזמן שקרנות ישראליות רבות יותר יקדמו נשים והעסקה מגוונת, אבל גם יחפשו חברות וטכנולוגיות שיכולות לשנות את העולם לטובה.

הגר רבט