ד"ר שלומית ווגמן־רטנר היא אולי הרגולטור החזק ביותר שרוב הישראלים לא מכירים. ווגמן־רטנר מכהנת כראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור וגם כמ"מ הרשות להגנת פרטיות. ובעיקר, היא השוט הכספי שמתנופף על ראשיהם של עבריינים כלכליים. אוכפי החוק בישראל הבינו, בהארה של רגע, שהעונש הכי אפקטיבי בישראל הוא פגיעה בכיס, וזהו גם עונש שמעשיר את קופת המדינה. רווח כפול. עונש כזה אפשר להרחיב ביעילות ובמהירות אם מגדילים אותו משני הכיוונים: גם מוסיפים עוד ועוד עבירות, לרבות עבירות מס, לרשימת עבירות המקור ובמקביל גם להאשים את העבריינים בהלבנת הון.

ואכן, נדיר למצוא היום כתב אישום שבו הנאשם נגע בכסף וחרב הלבנת ההון לא נגעה בו. לא מדובר רק בעברייני צווארון לבן ובפשע המאורגן, שם נמצא בעיקר הכסף הגדול ־ זה יכול להיות נגד כל אזרח. ולמי יכולה קופת המדינה להכיר תודה על כך? לד"ר ווגמן־רטנר. "העבריין לא יוכל לדעת לעולם מאיפה הגיע המידע", הסבירה בראיון ל"כלכליסט", "כי זה מקור מודיעיני לכל דבר, ואנו מקפידים לא להיות בפרונט. אבל אנחנו אחראים למידע שבדו"ח הסודי שמגישה המשטרה לבית המשפט".

בכובעה ברשות הפרטיות הייתה וגמן־רטנר פעילה בתקופת הקורונה, עקב ניסיונות המדינה לשנות את חוקי הפרטיות והיא פעלה למיתון חוק איכוני השב"כ. בתקופת הקורונה, הזהירה וגמן־רטנר גם מפני הונאות הסייבר שהתרבו בעקבות העלייה בכמות המועסקים שעבדו מהבית.

משה גורלי