אם עד לא מזמן ההיי־טק היה הענף הזה שפוליטיקאים נזכרים בו רק כשהם רוצים להראות הישגים ומחפשים כתר להתפאר בו - הרי שהקורונה הבהירה היטב לכולם שבלי היי־טק אין כלכלה וללא עוצמת המגזר, מדינת ישראל יכולה לכבות את האור ולנסות לחזור ולהסתמך על יצוא תפוזים. זה אולי מה שיעזור לאורית פרקש הכהן, שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה החדשה, לקדם תוכניות. לא בטוח שזה באמת מה שטוב למדינה, אבל זו כבר סוגיה אחרת שלא תיפתר בגבולות המשרד.

פרקש הכהן לא הגיעה לתפקיד עם תוכנית מגירה מוכנה מבעוד מועד, אלא עם המון רצון ונכונות ללמוד את התחום ועם הרבה מרץ ואנרגיה. בינתיים היא עסוקה עד מעל הראש בשליחת מכתבים, הקמת ועדות וגופים וניסוח בקשות, כיוון שאם הממשלה הנוכחית אכן תחזיק מעמד יותר מקודמותיה, צפוי מבול של תקנות חדשות ותוכניות חומש במגוון תחומים הקשורים למשרדה. חינוך, מיסוי, הון אנושי ובינה מלאכותית הם דוגמה לתחומים שבהם השרה כבר דוחפת קדימה, אבל בינתיים הרוב עדיין על הנייר. ממשלת ישראל טובה מאוד בהקמת ועדות וגופים מייעצים שהתוכניות שלהם נקברות אחר כך במגירה. פרקש הכהן טוענת שאצלה זה לא יקרה. אם היא תשכיל לשמור על אותה רמת אנרגיה שהגיעה איתה לתפקיד, זה גם יהיה נכון. ״אני מעדיפה לעשות ולטעות מאשר לא לעשות בכלל״, אמרה השרה לאחרונה. זו גישה אקטיבית שמתאימה להיי־טק אבל היא צריכה לבוא יד ביד עם היכולת לזהות טעויות ולתקן אותן מהר, בדיוק כמו בסטארט־אפ.

הגר רבט