ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, מתחיל לנקות שולחן. עוד כמה עניינים שיש לסגור. השרים לשעבר אריה דרעי ויעקב ליצמן, ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, ואולי גם הסדרי טיעון בתיקי האלפים. בקטנה. אווירת סוף קורס. סוגיות שמטלטלות כל יועץ ופרקליטות, כל מערכת פוליטית וציבורית, הפכו לסוג של שגרת יום, של עוד יום במשרד עבור היועץ שמסיים בפברואר את הכהונה הסוערת ביותר בתולדות היועצים המשפטיים. החיכוך הגדול בין היועץ לשלטון, שהחל בימי אהרן ברק ונמשך לאורך כל תולדות הייעוץ, קיבל בתקופת מנדלבליט עוצמות טקטוניות שמבשרות, לפי שר המשפטים גדעון סער, את קץ התפקיד במתכונתו הנוכחית. סער מתכוון לפצל בין פונקציית הייעוץ לבין התביעה הכללית. רפורמה שתחליש את מעמד היועץ, שבמתכונתו הנוכחית הוא עובד הציבור החזק ביותר בישראל, וכנראה בעולם הדמוקרטי כולו, בהינתן ריבוי סמכויותיו המעוגנות במאות חוקים.

מנדלבליט אינו "אשם" ביוזמה שמאיימת על התפקיד. דיבורים על כך היו תמיד, ועד לא מזמן כוחה של המערכת המשפטית היה חזק מספיק כדי לבלום את הפוליטיקאים. אלא שברגע שלתמונה נכנס בנימין נתניהו, השד יצא מהבקבוק. מערכת המשפט הפכה מטרה לסיכול ממוקד, ללוח מטרות זמין לחצים מורעלים במיוחד, ובכך גם ליצירת הנסיבות הנוחות יותר להשקה נחושה יותר של רפורמת הפיצול.

העובדה שמנדלבליט היה זהיר עד סלחן למעלליה של משפחת נתניהו לא סייעה בידו. מנדלבליט נכנס לתפקיד תחת עננה. גם כמי שבא מכס מזכיר הממשלה וגם כמי שהושחר, על לא עוול בכפו, בפרשת מסמך הרפז־גלנט, שבה הפך בעצמו יעד לרשויות החקירה. הוא החל כברווז צולע ומסיים כברווז ירוי, אם אכן יותיר מאחוריו את כיסאו מנוסר לשניים. משמעותו העמוקה של הפיצול היא החלשת הסמכות המרכזית של אכיפת החוק מול הממשלה והציבור. פירוקה של העוצמה המאוחדת הזו, גם יועץ וגם ראש תביעה כללית, מבטאת סוף עידן. ומי שיכבה את האור על העידן הזה הוא מנדלבליט. יורשו ייבחר בוועדת איתור, שבעת כתיבת שורות אלה עדיין לא יודעת את מסגרת וגבולות התפקיד שהיא מציעה, וצמצום הסמכויות ישפיע על זהות המועמדים. סביר להניח שכיסא מפוצל יקרוץ פחות למועמדים איכותיים ולשמות יוקרתיים, במיוחד לנוכח אווירת הזלזול בתואר "יועץ" שפשתה במסדרונות השלטון בשנים האחרונות. ועכשיו, כשאלמנט ההרתעה (כאוכף פלילי) יישמט, והייעוץ יישאר לבדו, סביר שסמכות ותוקף הייעוץ בתחומי המשפט הציבורי־אזרחי־כלכלי יישחקו עוד יותר. במילים אחרות, מי יקשיב ליועץ משפטי שאין לו כוח להגיש נגדנו כתב אישום?

לכן התוצאה מול בכירי הציבור תהיה כזו: האכיפה הפלילית תתחזק, כי פרקליט המדינה לא ירוסן יותר בידי היועץ המשפטי (כפי שמנדלבליט ריסן את שי ניצן וליאת בן ארי), ואילו האכיפה המנהלית־אזרחית תיחלש, כי מי יקשיב למישהו שהוא "יועץ" בלבד.

משה גורלי