כבר יותר משנה שיוגב גרדוס מכהן כממונה על התקציבים בפועל, אף שרק לפני חודש הוא מונה לתפקיד באופן רשמי. חזותו המנומסת והצנועה אינה העמדת פנים: בשונה מאחרים שכיהנו בתפקיד, גרדוס משדר נכונות להקשיב ולהשתכנע. התכונות האישיות הללו משמשות אותו ואת האגף בראשו הוא עומד ככלי נשק עוצמתי. כך, בין היתר, הצליח אגף תקציבים להביא לממשלה חוק הסדרים עמוס, שהפתיע אף את ותיקי האגף.

אבל התכונות האישיות הן רק חלק מהסיפור, שעיקרו המהפך ביחס אל הפקידות המקצועית באוצר, מאבקים בין דרג פוליטי לדרג מקצועי אינם חדשים. אך מאז פרוץ מגפת הקורונה הצליח השר הקודם, ישראל כץ – בסיועו המסור של שאול מרידור, הממונה על התקציבים דאז – להפוך את שאלת היחס לפקידות הכלכלית לסוגיה פוליטית. מרידור וכץ יצאו מהסיפור הזה חבולים, כשכץ מחזיק לדעת רבים בתואר 'שר האוצר הכושל בתולדות ישראל' ומרידור מועמד מוביל לתפקיד 'הפקיד הכלכלי החתרן ביותר'. באופן אבסורדי, הם עשו שירות מעולה לגרדוס ולאגף תקציבים: אביגדור ליברמן נכנס למשרד האוצר נחוש לבדל את עצמו מכץ ולמצב את עצמו כמקצועי וענייני, וכבר ביומו הראשון בתפקיד העניק לאגף התקציבים את האשראי הפוליטי שלו ללא כל מגבלה, והורה לאגף להוביל את בניית התקציב ואת חוק ההסדרים. באגף קפצו על ההזדמנות והכניסו לעגלה כמה שיותר רפורמות, מכמה שיותר מגירות. גם העובדה שליברמן מקיף את עצמו בבכירים דעתנים כמו רם בלינקוב ויעקב פרנקל, לא טשטשה את העובדה שהאגף הצליח לממש את מרבית חלומותיו, למעט בגזרת תקציב הביטחון.

לאגף תקציבים תמיד היתה השפעה עצומה על כלכלת ישראל. השיתוק שנכפה עליו, שהתבטא בעיקר בהיעדר תקציב, הפך לרכיב בתוך הפצצה הפוליטית שפיצוצה הביא לממשלה חדשה. עכשיו זו העניקה לאגף כוח שעד כה יכלו שם רק לחלום עליו.

שלמה טייטלבאום