אמיר ירון שיחק תפקיד מרכזי בתחילת המגפה, כשהפך לקול משמעותי בדיונים כלכליים סביב הקורונה. הוא הדגיש כמה מסרים גם כשזה לא היה נוח — למשל הצורך הדחוף בתקציב, או הדעה שיש לדאוג לצמיחה לפני שמטפלים בגירעון המבני. הוא גם לא היסס להעביר ביקורת על מדיניות הממשלה בסוגיות הקשורות לטיפול בקורונה, ועם כינון הממשלה החדשה אף הציג אסטרטגיה מקיפה למשק. ירון גם תמך בצמיחה עם הכלים שנותרו לו, שכן הריבית אפסית זה זמן רב: תוכנית לרכישת אג"ח, תוכנית לרכישת מט"ח, הגדלת המרכיב המשתנה במשכנתאות ועוד.
בניגוד למקבילו בפדרל ריזרב, שמתמודד עם אינפלציה שכבר חצתה את ה־5%, ירון נהנה מאינפלציה שלא הגיעה אף לחצי יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה (2% לשנה). אלא שהסכנה האמיתית שאיתה הוא מתמודד נוגעת למחירי הנכסים והסכנה לזעזועים פיננסיים. כמות הכסף חסרת התקדים שהציפה את המשק, יחד עם מחיר אפסי (ריביות אפסיות), כשחלק משמעותי מהמשק יצא ממשבר הקורונה ללא פגע (המגזר הציבורי) ואף שיפר עמדות (היי־טק), הביאו לזינוק בביקושים לדיור להשקעה, ומחירי הדיור טיפסו מתחילת השנה ביותר מ־7%. גם השווקים הפיננסים קיבלו חלק מהכסף הלוהט: מדד ת"א 90 זינק ביותר מ־13% עד תחילת אוגוסט, ומספר החברות החדשות שביצעו הנפקה ראשונה בבורסה נסק לשיא של כל הזמנים. בהחלטת הריבית האחרונה חברי הוועדה המוניטארית הביעו דאגה מהמתרחש בשוק הנכסים, וסברו שבחלק מהמקרים אלה אינם משקפים את המציאות, אך לבנק ישראל אין אפשרות להאיץ את שיווק הקרקעות ולהגדיל את ההיצע, וגם לא לעלות ריבית ולצנן את השווקים. הארסנל שלו די ריק. ולמרות זאת, האחריות לסיכון הפיננסי היא עדיין שלו.
זו חתיכת אחריות: המשק הישראלי מושפע משמעותית מהמתרחש בכלכלה הגלובלית. חזרת הקורונה, והיוזמה באוצר לבצע רפורמה מקיפה ברגולציה, מבטיחים עוד שנה מאתגרת לנגיד בנק ישראל.