בתוך פחות משלוש שנים במים הגועשים של הפוליטיקה הישראלית עבר בני גנץ תהפוכות אדירות: מההבטחה הגדולה לאכזבה הגדולה. עם הקמת כחול לבן, שכללה את יש עתיד, בראשות יאיר לפיד, ותל”ם של משה בוגי יעלון, היה גנץ להבטחת הבחירות של גוש המרכז־שמאל בבחירות לכנסת ה־21 שנערכו באפריל 2019. הוא היה היחיד שיכול היה לעמוד מול ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שלא היה לו אז את הכוח הפוליטי להרכיב ממשלה, ולאחר שלוש מערכות בחירות, במאי 2020, פירק את כחול לבן וחבר לנתניהו, בניגוד להבטחותיו לבוחר. גנץ חטף משני הכיוונים — מצד אחד נתניהו רמס והשפיל אותו, ומצד שני בוחרי המרכז־שמאל זעמו עליו.

בקמפיין הבחירות לכנסת ה־24 זעק גנץ על "מזימת אפריל", שלפיה נתניהו פעל לפגוע במערכת אכיפת החוק ולהזיז מתפקידו את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. גנץ צעק געוואלד מחשש שלא יעבור את אחוז החסימה, הציג את "קמפיין היושרה", ולבסוף הציבור ריחם עליו והעניק לו 8 מנדטים.

לגנץ חלק גדול בכך שנתניהו סולק מהשלטון ובכך שלפיד ונפתלי בנט הצליחו להרכיב את הממשלה הנוכחית, שבה שונמך מעמדו מראש ממשלה חליפי לשר הביטחון. בפרפרזה, ניתן להשוות אותו למשה רבנו, שהוביל את בני ישראל לארץ ישראל במשך 40 שנה, אבל לבסוף לא זכה להיכנס לארץ.

גנץ, שחבר בשנה שעברה לנתניהו, בעצם הניח את היסודות להקמתה של ממשלה שבה מכהן נפתלי בנט כראש ממשלה עם 6 מנדטים ויאיר לפיד כראש ממשלה חליפי עם 17 מנדטים.

ממשלת החירום של נתניהו וגנץ ספגה ביקורת גם בשל גודלה והקמת המוסד המיותר "ראש ממשלה חליפי", ועל גנץ נמתחה ללא הרף ביקורת על שאיפשר לנתניהו להקים את הממשלה. אם נתניהו היה עומד בהבטחתו לקיים את הרוטציה, גנץ היה מגיע למעון הרשמי ברחוב בלפור בעוד חודשיים וחצי.

אלא שבמקום להגיע ללשכת ראש הממשלה, הוא משמש כעת כשר הביטחון תחת בנט ולפיד, שגם הם הקימו ממשלה מנופחת עם תפקידים מיותרים. הביקורת שהושמעה על המצאת התפקיד ראש ממשלה חליפי נעלמה כשלפיד קיבל את שיירת האאודי A8.

גם כשגנץ מחייך ומשלים עם כל זה, הוא חש צביטה בלב. במיוחד כשבאמתחתו מונחת כל הזמן הצעה מנתניהו לכהן כראש הממשלה כאן ועכשיו, רק אם יספק את תמיכת 8 ח"כי כחול לבן בהצעת אי אמון בבנט, שימליצו יחד עם 53 ח"כי גוש הימין על גנץ כראש הממשלה. אבל גנץ לא שם. הוא לא מאמין לנתניהו ולא יתבזה שוב.  

בממשלה הזו הוא נדחק אחרי בנט ולפיד וליד שר האוצר אביגדור ליברמן. יחד עם זאת, הוא ידע לנצל את כוחו כלשון מאזניים וכופף את ליברמן ובנט, שנענו לדרישותיו התקציביות לתוספת של 7 מיליארד שקל לתקציב הביטחון. בקואליציה הזו בנט, לפיד, ליברמן וסער ינסו לרצות את גנץ, והוא מבין זאת. שר הביטחון תובע להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת פרשת הצוללות, כפי שהבטיח ערב הבחירות, וכבר סיכם עם שר המשפטים סער לבדוק את הנושא. בינתיים הוועדה הזו טרם הוקמה, אבל סביר להניח שעד להצבעות על תקציב המדינה ינסו להגיע עמו לפתרון בנושא.

גנץ לא מוותר על מימוש חלומו לכהן כראש הממשלה, אבל מבין שיידרש להמתין להזדמנות לחזור לתפקיד מרכזי במגרש הפוליטי. בינתיים הוא משתמש בחמיצות - אמיתית או מלאכותית - כדי להשיג את מבוקשו.

צבי זרחיה